הראל נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1. התובע נסע ביום 14.2.12 ברח' ירושלים בנס-ציונה ולטענתו, הגיע לפתע מהכיכר רכב בבעלות הנתבע 2, (להלן:"הנתבע") אשר היה נהוג בידי מר מנצור צבי (להלן:"מר מנצור"), שעקף מצד שמאל את הרכבים שנסעו בנתיב הימני ותוך כדי עקיפת רכבם, עבר לנתיב בו נסע התובע ופגע ברכבו.

כתוצאה מתאונה זו נגרמו לתובע נזקים בסכום של 8,727 ₪, הכולל בחובו: נזק ישיר בסך 6,707 ₪, שכ"ט שמאי בסך 900 ₪ וירידת ערך בסך 1,120 ₪.

מאחר והתובע סבור, שהאחריות לתאונה רובצת על מר מנצור, הגיש הוא תביעה זו בבקשה לחייב הנתבעים לשלם לו את נזקיו הנ"ל.

2. הנתבעים סבורים, שיש לדחות את תביעת התובע, משום שלדעתם האחריות לגרם התאונה רובצת על התובע, משום שהאירוע אירע בעת שמר מנצור ניסה לחנות את רכבו בחניה מצד ימין ולפתע יצא התובע מחניה של אותו צד והחל נסיעתו לכיוון רכב הנתבע, תוך שהוא מתעסק עם טלפון נייד ובלי לבדוק האם הכביש פנוי ותוך כדי כך, פגע בחלקו הקדמי של רכב הנתבע אשר הבחין בו קודם לפגיעה וכבר היה בעצירה מוחלטת.

3. העובדות המועלות הן על ידי התובע והן על ידי הנתבעים מצביעות על תאונה ככל תאונה אחרת, בה נפגעו שני רכבים, אך התובע הרחיב מעל ומעבר את הדיון הנחוץ בנסיבות המקרה, תוך שערב משפחה ויחסים משפחתיים, כאשר השאלה השנויה במחלוקת בתיק זה היא: כיצד באמת אירעה התאונה ומי אחראי לה. הרחבת הדיון על ידי התובע, משתקפת גם בכך, שעל תאונה רגילה זו, היה צורך לנהל שני ימי דיון.

4. א. מעיון בכתב התביעה של התובע עולה, שהתביעה נוסחה בצורה כוללנית ודי מעורפלת בכל הקשור בעובדות המקרה, שכן כל שאמר התובע בכתב התביעה הוא, שהוא נסע ברח' ירושלים ולפתע הגיע הנתבע מהכיכר: "עקף משמאלי את הרכבים שנסעו במסלול הימני ותוך כדי עקיפת רכבם עבר למסלול בו אני נסעתי ופגע ברכבי".

מהעובדות לא מובן, באיזה נתיב נסע התובע – נתיב ימין או נתיב שמאל ולכן גם לא ברור, כיצד תוך כדי עקיפה רכבים שנסעו או חנו בנתיב הימני, עבר מר מנצור לנתיב נסיעתו של התובע – כאשר לא ידוע באיזה נתיב הוא נסע מלכתחילה.

ב. בעדותו, הזכיר התובע את הקרבה בינו ובין מר מנצור ואת השיחות שהתנהלו בין בני המשפחה בדבר קבלת הפרטים בעת האירוע והתובע הרחיב את הדיון מעל ומעבר לדרוש על ידי הבאת עדים שכלל לא ראו את התאונה, אלא באו לספר על שיחות שהיו לאחר קרות התאונה – ולכך עוד אתייחס להלן.

ג. ואם לא די באי הבהירות ובהארכת הדיון שלא לצורך, הרי גם מצינו שהתובע תבע בתביעתו סך של 8,727 ₪, הכולל: נזק ישיר לרכב, שכ"ט שמאי וירידת ערך, בעוד שרק בסוף עדותו של ישיבת יום 10.3.13 הודיע התובע כך:" אני לא תובע כלום. אני תובע רק את ההשתתפות העצמית בלבד" ובהמשך חוזר על כך התובע ואומר:" אני תובע בתביעה זו אך ורק את ההשתתפות העצמית ולא את סכום הנזק הממשי, כי ממילא, את סכום הנזק הממשי תשלם חברת הביטוח שלו".

ומהי השתתפות עצמית זו? פעם אומר התובע, שההשתתפות העצמית מסתכמת בסך 800 ₪, אך מייד לאחר מכן, כבר "העלה" את גובה ההשתתפות העצמית לסך של 1,000 ₪.

(ראה דברי התובע בעמ' 6 לפ',ש' 28- 30 ועמ' 7 לפ', ש' 3- 4).

אם נרצה לדקדק עם התובע, הרי שהייתי צריך לקבוע, שהתובע לא המציא מסמך כלשהו שיש בו כדי לאשר את גובה ההשתתפות העצמית לא של 800 ₪ ולא של 1,000 ₪. (ראה דברי התובע בעמ' 6 לפ',ש' 29- 30).

5. לגופו של עניין, לאחר ששמעתי את התובע ואת מר מנצור ולאחר שעיינתי בחומר הראיות, אני קובע, שמעדויות המעורבים בתאונה עולה, שיש לייחס אחריות לכ"א מהמעורבים בתאונה, עד כי יש לייחס לכ"א אחריות בשיעור של 50% לגרם התאונה – זאת מהנימוקים הבאים:

א. א) מעדותו של התובע עולה גם אחריותו. לטענת התובע, חנה רכבו בנתיב הנגדי וכאשר ירד להשתלב בנתיב שלו ובמקום שהכביש מתעקל שמאלה, הגיע מר מנצור מהנתיב הנגדי והיות ונתיב נסיעתו היה חסום על ידי רכבים חונים, ביצע מר מנצור עקיפה וההתנגשות הייתה באמצע הנתיב בו נסע התובע ותוך שמר מנצור נמצא בעקיפה. (ראה עדות התובע בעמ' 1 לפ',ש' 15- 20).

ב) התובע גם הסביר את האופן בו נסעו הרכבים ואת מקום ההתנגשות באמצעות תרשים ת/1, שבו נראית הכיכר, ממנה הגיע מר מנצור (כך לטענת התובע בכתב התביעה), נראים הרכבים החונים מימין לכיכר וליד שפת מדרכה המסומנת באדום לבן והתובע לא הסביר לבית המשפט, כיצד ממקום העקיפה שביצע מר מנצור הוא יכול היה להגיע עד למקום הימצא רכבו של התובע – מקום המסומן במספר 1 בתרשים.

ג) עדותו של התובע בדבר העקיפה שביצע מר מנצור ועצם העובדה, שההתנגשות הייתה באמצע נתיב נסיעתו של התובע, מצביעים על כך, ששני הרכבים אשר נסעו – לדברי התובע- בכיוונים נגדיים נסעו בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת, התקרבו יתר על המידה זה אל זה וכתוצאה מכך, נגרמה התאונה.

מיקום הפגיעה ברכבו של התובע ומיקום הפגיעה ברכבו של מר מנצור – וכפי שאומר מר גורש זכריה, אביו של התובע (להלן:"מר גורש")- "זה קיבל מכה בפנס וזה קיבל מכה בפנס" -מוכיח שהתאונה אירעה תוך התקרבות הרכבים זה אל זה. (עמ' 6 לפ',ש' 3).

ב. א) גב' ליאורה רפאלי, דודתו של התובע, (להלן:"גב' רפאלי") העידה בבית המשפט. אינני יודע מה באמת היחסים בין הדודה ובין התובע, ברם מעדותה עולה, שאמנם היא לא ראתה את התאונה, אך הייתה עדה לשיחות שהתנהלו במקום לאחר קרות התאונה ושיחות אלו- אם אכן כך נוהלו- לא מחמיאים לא לתובע ולא לאביו, מר גורש זכריה (להלן:"מר גורש").

ב) גב' רפאלי אמנם לא ראתה את התאונה, אך ידעה לומר, שהתאונה אירעה בחנייה של הדירה שלה, ליד השער, בעוד שמתברר הן מעדותו של התובע והן מעדותו של מר מנצור, שהתאונה עצמה לא אירעה בחניה אלא לאחר שהתובע כבר יצא מהחניה וירד להשתלב בנתיב. (ראה בעמ' 3 לפ',ש' 18, לעומת דברי התובע בעמ' 1 לפ',ש' 15).